מדברים אצלנו רבות על לקחי 1973, שחלקם לא יושמו ב-7 באוקטובר. מן הראוי לשים לב ללקח לא פחות חשוב מאשר לקחי המודיעין והמשמעת המבצעית: הצורך לדעת לשלב מהלך מדיני יחד עם הצבאי
עבריינים הגיעו לזירה באופנוע, פתחו באש לעבר שוהים במבנה - ורק אחד מהם עזב את המקום. אדם נוסף נפצע באורח קשה, טרם נעצרו חשודים. 62 בני אדם נרצחו בחברה הערבית מתחילת השנה. תיעוד מקרב היריות
במשך שנים הכינו אנשי אקדמיה בארה"ב את הרקע למתקפה: השמיצו את ישראל, הסתירו מהתלמידים את האמת על עזה. ובאותו יום שבו התחולל הטבח הנורא מאז השואה – הם לחצו על הגז. כעת באוניברסיטאות יוקרתיות באמריקה שוררת מציאות של שנות ה-30 בברלין שבה סטודנטים יהודים חיים בפחד. מובילי המחאה לא תומכים בחלשים ובנכבשים – הם תומכים […]
יממה של אש בצפון, ביום ה-200 למלחמה: שני בכירי חיזבאללה חוסלו, כטב"מים מלבנון יורטו בחופי הצפון, אזעקות הופעלו לראשונה מדצמבר בקריות ובעכו, פגיעה ישירה בלול והפסקת חשמל בק"ש ובמרגליות - ובלבנון דווח על שני הרוגים בחאנין. ארגון הטרור השיעי: "יכולים להגיע לעומק ישראל, כל הבסיסים מטרות"
עדיין מוקדם להעריך אם ההתפטרות של ראש אמ"ן תביא לגל עזיבות. קשה להניח שהיא תעורר מחשבות בקרב הדרג המדיני. אם כבר, אולי המחשבות יהיו דווקא בכיוון ההפוך, שהנה מישהו אחר, שוב, לקח אחריות
צה"ל השמיד את רוב גדודי חמאס, אבל מחבלים עזתים עדיין יורים על הכוחות - וכוח משמעותי ממתין ללוחמים ברפיח ובמרכז. בצפון השטח בוער, הדיפלומטיה נכשלת וחזרת התושבים רחוקה. בדרום חזרו רבים לבתים, אבל לא לשגרה. המזרח התיכון רותח, ומעל לכל: 133 ישראלים בשבי, ויש חשש כבד לחייהם בכל יום שעובר
כפי שנחשף ב-ynet, ראש אמ"ן היה הראשון - והניח מכתב התפטרות לפני החג. אך הוא רק חלק אחד בשרשרת ארוכה של מי שאמורים לשאת באחריות: הרמטכ"ל וראש השב"כ צריכים להיות הבאים, לצד האלופים השותפים לכישלון 7 באוקטובר. מנכ"ל משרד הביטחון, אלוף במיל' אייל זמיר, ייכנס בטבעיות לתפקיד הרמטכ"ל
80 תומכים מול 19 מתנגדים, דרך לאישור סופי של ביידן: הסנאט הצביע בעד קידום חבילות הסיוע לישראל, טייוואן ואוקראינה - ואחרי הצבעה נוספת יוכל נשיא ארה"ב לחתום על החוק, שיהפוך לרשמי. זה מה שכולל הסיוע
ממבט ראשון נראה שהעסקים כרגיל באוניברסיטה בניו יורק שהפכה למוקד להפגנות הפרו-פלסטיניות, אך סטודנטים מישראל מספרים שהמצב שונה. "יש כאן כאוס מוחלט ואווירה מגעילה ומפחידה, אי-אפשר להתרכז בלימודים", סיפרו. אחת ממארגנות המחאה: "7 בני משפחה שלי נטבחו בעזה, זה המעט שאני יכולה לעשות"