המאמר מוגש בחסות מט"י חולון
כל אימת שמדברים על הצורך לסייע לעסקים קטנים ובינוניים מועלית כמעט אוטומטית דמותו של עסק בשלביו הראשונים הזקוק להדרכה, לימוד, ליווי וסיוע פיננסי או לחלופין, דמותו של עסק קטן או בינוני שנקלע לקשיים כספיים וזקוק לאשראי מסובסד על מנת להיחלץ ממצוקתו.
אין כל ספק שבכל הקשור לעסקים קטנים ובינוניים יש הכרח חיוני ביותר לסייע ליזמים מתחילים לבנות ולפתח את עסקם בשלביו הראשונים, ויש גם חשיבות רבה לסייע לעסקים במצוקה. כל סיוע של המדינה באמצעות רשויותיה הוא בעל חשיבות עצומה לכלכלת המדינה ולהרחבת התעסוקה.
יחד עם זאת, אל לנו לשכוח שבצד העסקים המתחילים או אלו שנקלעו למצוקה ניהולית או כספית, קיימים מאות אלפי עסקים קטנים ובינוניים מבוססים. עסקים המנוהלים בהצלחה, נהנים מאיתנות פיננסית ואינם זקוקים להדרכה או לסיוע כלשהם. עסקים אלו מקופחים לא מחמת קשיים כספיים, אלא עקב מדיניות כושלת של הממשלה אשר אינה משכילה לרדת מרמת ההצהרות ולאפשר להם לקבל חלק הוגן מעוגת העסקים, המבוצעת על-ידי המגזר הציבורי.
במדינת ישראל חלק גדול (בסדרי גודל של עשרות מיליארדים) של העסקאות מבוצע עדיין וימשיך להיות מבוצע על ידי הזמנת סחורות ושירותים של המגזר הציבורי מהמגזר הפרטי באמצעות מכרזים ועל פי חוק חובת המכרזים.
חוק חובת המכרזים (אשר כותב שורות אלו היה אחראי להעברתו בתקופת כהונתו כיו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת) נועד.
להשיג שתי מטרות מרכזיות:
האחת, שהזמנת סחורות ושירותים של המגזר הממשלתי המתוקצב, הווה אומר משרדי ממשלה, חברות ממשלתיות, רשויות מקומיות וקופות חולים, תעשה בדרך המבטיחה קבלת המוצר או השירות הטובים ביותר במחיר התחרותי ביותר.
השנייה, שחלק גדול יותר מהמגזר הפרטי יוכל להשתתף בפעילות העסקית של המגזר הציבורי.
עלינו לקחת בחשבון ולזכור שכל הגופים שחוק חובת המכרזים חל עליהם הינם גופים המתוקצבים מכספי משלם המסים. ומה עושים גופים אלה בדרך כלל? הם בונים את המכרזים כך שעסקים קטנים ובינוניים לא יוכלו כלל להשתתף בתחרות על הזכייה במכרז. בהרבה מקרים אין כל שיקול ענייני המצדיק זאת, אלא רק שיקול של נוחות אדמיניסטרטיבית. קל יותר לעשות את העבודה כאשר מספר המשתתפים במכרז הוא חמישה במקום עשרים.
אחת מהדרכים הבדוקות להשיג מטרה זו היא לקבוע תנאיי סף מחמירים. הבולט בשרירותו הוא תנאי סף המחייב כל גוף עסקי המשתתף במכרז לעמוד במינימום של מחזור עסקים שנתי במשך כמה שנים קודם מועד המכרז.
דוגמה בולטת לשימוש שרירותי זה נידונה היום בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. "מכבי שירותי בריאות" שממומנת ישירות מכספי משלם המסים על-פי חוק, מוציאה מכרז לקבלת שירותי כח אדם. היקף העבודה של המכרז הינו כ- 3 מיליון ₪ ו"מכבי" מציינת שהזכייה במכרז יכולה להתחלק בין 3-2 חברות. והנה היא דורשת מהחברות המבקשות להגיש הצעות שמחזור עסקיהן יהיה בהיקף של לא פחות מ- 200 מיליון ₪ בשנה, בכל אחת משלוש השנים הקודמות. לאחר התערבות איגוד לשכות המסחר היא מתחכמת ומורידה את דרישת המחזור ל- 150 מיליון ₪.
אין מדובר בעבודות המחייבות מיומנות מיוחדת. מיומנות גם אינה רלוונטית לעניין גודל מחזור העסק של החברה. כך "מכבי" יוצרת בעליל מצב שמאפשר רק למספר מועט של חברות גדולות מאוד להשתתף במכרז.
אין צורך בהבנה עסקית מופלגת כדי להעריך שדרישת מחזור כה גבוה על היקף עבודה כה מצומצם סובלת מחוסר פרופורציה משווע. "מכבי" לא הייתה נפגעת אם הייתה מורידה את דרישת המחזור ל- 25 מיליון ₪ למשל. נכון, יותר חברות היו משתתפות במכרז, אולם אז התחרות הייתה גוברת וכך גם סיכוייהן של חברות קטנות ובינוניות לקבל חלק בעבודה זו היה עולה.
ל"מכבי" אין כל בעיה לנהל דיונים בבתי המשפט. הכספים הרי הם בסופו של דבר כספים ציבוריים. אפשר להעסיק עורכי דין, להעלות אין ספור טענות טרומיות ופרוצדוראליות ולגרור את הדיונים, במקום להתעמת מול השאלה הפשוטה של היעדר סבירות קיצונית בדרישת מחזור כה גדול כתנאי סף בהשוואה להיקף העבודה המוזמנת.
ועדה בין-משרדית שבחנה את נושא המכרזים הממשלתיים הגיעה למסקנה שדרישת סף של מחזור, אסור שתעלה על פעמיים מהיקף העבודה המוצע במכרז. במקרה של "מכבי", מדובר בלא יותר מ-6 מיליון ₪. אבל "מכבי" תעדיף באטימות ביורוקרטית של מי שמוגן בכספי ציבור, להמשיך ולנהל משפטים במקום להודות בשגיאתה.
דוגמה זו מסבירה מדוע יש לבצע את התיקונים המתאימים בחוק ובתקנות, על מנת להבטיח שחברות קטנות ובינוניות תוכלנה להשתתף במכרזים המוצעים על ידי גופים ציבוריים הממומנים מכספי משלם המסים.
מתוך עצמאי בשטח כתב עו"ד אוריאל לין הוא נשיא איגוד לשכות המסחר
